פרופ' מיכה קליין
העניין הרב שמגלה העולם באנרגיות מתחדשות מעביר את המסר כאילו השימוש בפחם שהוא "המזהם" הגדול הולך ופוחת. גם המעבר מפחם לגז (כמו למשל בישראל) יצר את הרושם על ירידה בשימוש בפחם.
כדאי להכיר קצת את הנתונים העולמיים של השימוש בפחם, כדי להבין שהאגדה על אפס שימוש בפחם היא אגדה שרק הנייר סובל אותה ואין לה שום אחיזה במציאות.
איור 1 מציג את השינוי ביצור הפחם העולמי מאז שנת 2015, והצפי עד לשנת 2025
הגרף מראה עלייה מתמדת של הצריכה העולמית. כמובן שעלייה זו איננה אחידה בכל מדינות העולם, אך השפעתה היא כלל עולמית.
הודו תהיה התורמת הגדולה ביותר לצמיחה זו. הייצור שלה צפוי לגדול מ- 777 מליון טון בשנת 2020 ל -1.2 מיליארד טון בשנת 2025. אחריו יעלו סין, אינדונזיה, אוסטרליה ודרום אפריקה, אשר הייצור המשולב שלהם צפוי לגדול מכמות משוערת של 5 מיליארד טון בשנת 2021 ל- 5.43 מיליארד בשנת 2025. מדינות אחרות שצפויות להעלות את יצור הפחם במהלך 2021 כוללות את ארה"ב (9.3%) ורוסיה (8.4%). לעומת זאת, הייצור מאוסטרליה צפוי לרדת בכ -4% בשנת 2021, בעיקר בגלל החשש מפני עתיד הסחר בין סין לאוסטרליה. "
יש כמובן מדינות בעולם המערבי ש"הצליחו" במלחמת בייצור הפחם, והעבירו את יצור הפחם למדינות אחרות. הדוגמה הבולטת היא בריטניה בה ייצור הפחם ירד לאפס:
איור 2. ייצור הפחם בבריטניה בשנים 1913- 2019.
הירידה הגדולה בשימוש בפחם בבריטניה לוותה בעלייה בשימוש בגז ובאופן חלקי בכלל המקורות המתחדשים.
איור 3. השתנות מקורות האנרגיה בבריטניה בשנים 1965-2019. יש ירידה גדולה בפחם (צבע אפור) ועלייה גדולה בגז (צבע ירוק).
דוגמה למדינה שכמעט הכפילה ייצור הפחם מאז שנת 2000 היא רוסיה:
איור 4 . ייצור הפחם ברוסיה בשנים 1992-2019.
סכום בינים.
ניתן להעביר את הייצור של הפחם מהמדינות המערביות (בריטניה, ארה"ב, אוסטרליה ועוד) למדינות המתפתחות (סין, הודו, אינדונזיה ועוד), אך מעבר זה לא מוריד את צריכת הפחם העולמי.
כדי לשמר עולם שהולך ומתקדם אנו זקוקים לאנרגיה והיא תמשיך ותגיע לפחות בעשרות השנים הבאות ממקורות של אנרגיה פוסילית.
החלופה האפשרית היחידה היא מעבר למקורות רדיואקטיבים, מה כל כך רע בגרעין של צרפת?
באיור (ויקיפדיה) מאזן הייצוא-ייבוא של חשמל בין צרפת המייצרת 70% מהחשמל על ידי תחנת כוח גרעיניות אמינות לשכנותיה הסובלות מייצור חשמל פחות יציב.